עיבוד חוויית לידה

"תשמעי, בסך הכל הלידה הייתה ממש מהירה וכולם אמרו לי כמה מזל יש לי והרי שנינו בריאים ושלמים וזה מה שחשוב אבל יש שם עדיין משהו שלא מרפה, משהו שלא עוזב אותי.." המשפט הזה שנאמר על ידי כל כך הרבה נשים לאחר לידה, מספר לנו שלא חייב להיות קשר בין 'סוג' הלידה שהייתה לחוויה שנצרבה אצל האישה.

הכנת את עצמך ללידה הזו, קראת את הספרים שהמליצו בפורומים של הריוניות, השתתפת ביוגה הריון ואולי גם היית בקורס הכנה ללידה בו כתבת את תכנית הלידה שלך לפרטי פרטים, ממש כמו שחלמת שהיא תהיה.

את מגיעה ללידה עם החלום הזה אבל יחד איתו מגיעים איתך ללידה עוד כל כך הרבה דברים. הסיפורים ששמעת מאז ילדותך על לידות, הפחדים והחששות שלך, הדברים שאת רוצה שיקרו וגם הדברים שאת יודעת שכנראה לא יקרו. העבר שלך כולו איתך שם בחדר הלידה וזה עלול להיות מאוד מציף, במיוחד כשהכל עטוף בכאבי צירים.

ואז את יולדת וברגע אחד הכל משתנה. הכל.

את כבר לא מרכז הסיפור פה, החיים שיצרת כבר מחוץ לרחם וכל כולך מרוכזת בטיפול בתינוק שלך ולמי יש זמן להתעסק עם מה שקרה בחדר הלידה, הרי זה מאחורייך, ושניכם בריאים ושלמים ובסך הכל היה ממש בסדר.. אולי חוץ מכמה רגעים שלא...

הלידה היא אירוע כל כך עוצמתי וגדול, למעשה היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר בחייך והיא אוצרת בתוכה כל כך הרבה רגעים שונים. חלקם טובים, שמחים ומלאי התרגשות וחלקם נתפסים אצלנו כקשים או אפילו טראומטיים.

לעיתים, החלקים האלה בלידה יצבעו בצבע שונה את כל התהליך ואולי אף את התקופה שלאחריה.  

 

 

ההגדרה לטראומה היא נזק אשר נגרם לנפש בעקבות חוויה קשה במיוחד.

החוויה קשורה בדרך כלל בתחושת חוסר אונים חזקה ותחושת איום לשלמות הגוף.

היא יכולה להתלוות לטראומה פיזית אבל לא בהכרח. היות והיא חוויה סובייקטיבית, יהיה כמעט בלתי אפשרי לצפות מראש את השפעותיה. 

יש נשים שיתמודדו בצורה זו או אחרת עם הטראומה שעברו, חלקן יעשו זאת כשיספרו שוב ושוב את סיפור הלידה שלהן, חלקן יפרקו בעזרת הגוף – ילכו/ירעדו/יכתבו/יציירו וכו' ויש נשים שיצטרכו עזרה נוספת חיצונית עם פריקת החוויה. 

יכול להיות שאת חווה עדיין את אותו חוסר האונים שהרגשת בחדר הלידה, אולי הזיכרונות מציפים אותך עד כדי כך שקשה לך להירדם למרות העייפות הגדולה שמתלווה לחודשים הראשונים לאחר הלידה.

ואולי המשקעים שנשארו מהרגעים ההם בחדר הלידה כל כך חיים בך עדיין עד שאת מרגישה שקשה לך להתחבר לתינוק שלך ואת כמו 'פועלת על אוטומט' כי צריך.

יש נשים שעבורן רק להיזכר בלידה יכול להביא כל כך הרבה פחד, שהדבר היחיד שיעזור להן כרגע הוא שיימנעו מכל שיחה או מחשבה על הלידה ואולי יימנעו מכניסה נוספת להריון.  

אנחנו יודעות שהלידה היא אירוע מכונן ורב עוצמה בחיינו, אם רק נתבונן בה בתשומת הלב הראויה לה נראה שגם בתוך לידה שנחשבת 'טובה' או 'קלה' ישנם רגעים פחות טובים או קלים וכדי שלא ימשיכו וילוו אותנו נצטרך להבין איך 'משתחררים' מהחוויה הזו, או לפחות מהתחושות שמלוות אותנו מאז החוויה.

בין אם הייתה לידה קיסרית או טבעית, בין אם היה שימוש במשככי כאב או לא, החוויה הסובייקטיבית של האישה בתוך הלידה היא מה שייקבע אם תיווצר טראומה.

עיבוד החוויה על ידי איש/אשת מקצוע הוא שיעזור לטפל בתסמינים הפוסט טראומטיים שיכולים להופיע או להקל ולנרמל (מלשון נורמלי) את התחושות שעולות בכל פעם שאישה תיזכר בלידה שלה גם אם החוויה לא נתפסה אצלה כטראומטית.

מתוך ההבנה הזו עולה שלמעשה כל אישה שעברה לידה תיתרם מעיבוד החוויה.

קיימת כיום מודעות הולכת וגוברת למשקעים שהלידה משאירה בנו ויש עוד ועוד דרכים לעיבוד החוויה שאנחנו עוברות.

כל אישה תתחבר לסוג אחר של ליווי בתהליך הזה אבל נתחיל מההבנה

שכמו רוב ההתמודדויות בחיינו גם כאן קיים תהליך.

את אורכו לא תמיד נדע מראש וגם לא מה יהיה בסופו.

המשמעות בתהליך כזה היא הדרך שלנו, מה אנחנו עוברות בה, מה אנחנו יכולות ללמוד על עצמנו- על הכוחות שבנו, על המשאבים שעומדים לרשותנו ועל הדרכים הנכונות לנו לפרוק את הסיפור שלנו.

כשם שכל אישה שונה כך משתנה דרך העיבוד.

יהיו נשים שיבחרו בטיפול באמנות או בהעמקה של משהו שהן אוהבות לעשות, אחרות יבחרו בפסיכותרפיה למיניה, יש נשים שיבחרו להצטרף לקבוצה של נשים כדי לעבד את החוויה ובכך לשמוע סיפורים אחרים ולהכיר נשים אחרות.

"...ובגלל זה אתה הולך אחרי לכל מקום בחלום"? "אני מפחד שאתה תשכח אותי", אמר השד בלחש. איתמר שתק וחשב. מסביב היה חושך ואיתמר שמע את כולם ישנים, אבל הוא לא פחד. הוא אמר:  "אם אתה רוצה שאני אחלום אותך אז אתה צריך תמיד לעמוד רחוק ממני בתוך החלומות שלי ולא לעשות עלי צל." "איפה לעמוד בדיוק?" שאל השד. "תמיד בקצה של התמונה בחלום. כי כשאני רואה את כל החלקים שלך יחד – העיניים והקרניים והכל – זה מפחיד אותי. אבל אם כל פעם תראה לי קצת – אני ארשה לך להישאר ואולי לאט לאט אני אתרגל אליך..."

מתוך החוויה האישית שלי ומשיחות עם נשים שילדו עולה שאין דרך אחת לעבור תהליך עיבוד לידה. יש המון נשות/אנשי מקצוע, יש אינספור דרכים, טיפולים ואפשרויות, עלייך רק לבחור את הדרך המתאימה לך.

דבר נוסף ומשמעותי לא פחות הוא שהדרך היא המשמעותית כאן (כבכל תהליך), אם נוגעים בטראומה כדאי להאט את הקצב, להכיר את הקצב המדויק לך ועל פיו לעבוד.

לתת מקום לכל שלל הרגעים שהיו שם בחדר הלידה ולגשת בכל פעם לרגע אחד – חלק אחד שמבקש את תשומת הלב ומשם להמשיך. בקצב שלך. 

הכר את המומחה:  שיר גלבוע – אמא של עידו. 

מנחת קבוצות, מלווה תהליכים רגשיים בשדה ההריון, הלידה וההורות, מלווה אימהות יחידניות ומדריכת הורים לגיל הרך. עובדת בגישת BOT ומוסמכת התמקדות מטעם המכון הבינלאומי בניו יורק. 

לאתר האישי – https://www.shirgilboa.com/

לדף הפייסבוק - https://www.facebook.com/shirdula/