כל ילד וקצב ההתפתחות שלו

אז ככה, מצד אחד זה נכון, לכל ילד באמת קצב ההתפתחות שלו.

הבעיה במשפט הזה, זה שהוא מכניס הורים רבים לשאננות יתר וגורם להם להאמין שבאמת אין שום בעיה עם תינוק שלא מתפתח בקצב הממוצע והמומלץ.

בכל שלב התפתחותי יש טווח ממוצע של חודשים שבהם מומלץ שהתינוק יבצע את השלב הזה.

טווח החודשים הזה, נע בין חודשיים לשלושה חודשים בכל שלב מה שנותן לתינוק די הרבה זמן להשלים כל שלב התפתחותי.

למשל, מצופה מתינוק לשכב על הבטן ולהרים את הראש עד גיל שלושה וחצי חודשים, בעצם יש לו שלושה חודשים לנסות ולהתאמן בשכיבה על הבטן והרמת הראש.

מכאן, שאם אנחנו לא נהיה ערים לטווח הרצוי לשכיבה על הבטן והרמת הראש, כנראה שלא נייצר סביבה התפתחותית ולו"ז מותאמים לשלב (במקרה הזה, זמן שכיבה על הבטן, עידוד להרמת הראש, שכיבה על מזרון פעילות וכו'...).

כאשר תינוק אינו מבצע שלב התפתחותי מסוים בזמן המומלץ, הוא בעצם מפספס חלון הזדמנות חשוב שבו הפעולה הייתה יכולה להתפתח ומכאן כדאי שנהיה ערים ומודעים לטווח הרצוי והמומלץ בכל שלב. 

חשוב להדגיש, תינוק שלא ביצע שלב מסוים בתחילת או באמצע טווח הזמן הממוצע אינו נחשב תינוק בעיכוב, הוא יכול להשלים את זה גם לקראת סוף הטווח ואפילו גם קצת אחרי.

בכל שלב התפתחותי יש לנו ההורים, את היכולת לעזור לתינוק, לקדם אותו, לאפשר לו סביבה התפתחותית נכונה ומותאמת, וכן, לעבוד איתו ולהעניק לו כיוון בנוגע לשלב הבא וכיצד לבצע אותו.

כשאנחנו רוצות לעודד תינוק לבצע שלב התפתחותי מסוים, אנחנו לא נבצע את השלב הזה במקומו אלא נלמד אותו לעשות את זה.

למשל, תינוק שהתחיל להתגלגל על הצד והוא בטווח גיל ההתפתחות שתואם התהפכויות, נוכל לעזור לו וללמד אותו את המשך התהליך על מנת להשלים את ההתהפכות במקום שאנחנו נהפוך אותו באופן יזום.

תאמינו לי, זה יחסוך להם המון תסכול וייתן להם הרגשה של מסוגלות, הצלחה, אמונה עצמית שהם יכולים.

מתוך הרגשת הצלחה, תוך חוויה חיובית, ירגיש רצון לנסות שוב ושוב עד שיצליח לבדו.

תינוק שמבצע שלבים התפתחותיים בטווח מאוחר מהטווח המומלץ יכול גם לחוות תסכול מסוים, זאת בגלל שמבחינה קוגניטיבית הוא כבר מבין שהוא רוצה לבצע פעולה מסוימת אבל מוטורית הוא לא מצליח.

לדוגמה, תינוק שרוצה להגיע לצעצוע, הוא רוצה לשחק בו אבל הצעצוע רחוק, הוא מבין שהוא מעוניין לשחק בצעצוע, אבל מתעצבן שהוא לא מצליח להגיע אליו פיזית.

נכון שלפעמים ההבנה הזו מגיעה בטווח זמנים שאנחנו לא צריכות לעודד את זה, בגלל זה אנחנו צריכות להיות עם היד על הדופק ולחבר בין הסיטואציה לגיל התינוק.

תינוק בן 4 חודשים שרוצה להגיע לצעצוע ולא מצליח, על מנת לתת לו חוויות הצלחה אקרב את הצעצוע אליו.

ניקח את הסיטואציה עם תינוק בן 9 חודשים, גם אז אני רוצה לתת לו חוויה של הצלחה אבל במקביל ללמד אותו כיצד לזחול גחון אל הצעצוע.

במצב הזה, אני כהורה יכולה ללמד אותו לזחול אל הצעצוע וכך יצרתי חוויה של הצלחה ובנוסף לימדתי אותו מרכיבים של זחילה שעם חזרתיות יחלחלו למוח שילמד להפעיל את השרירים הנכונים בגוף על מנת לעשות את הפעולות האלה לבד וגם להצליח. גם כאן, תמיד נדאג לחוויה של הצלחה עבור התינוק ולכן התוצאה הרצויה היא להגיע אל הצעצוע גם אם נקרב אליו מעט את הצעצוע, הדרך היא החשובה.

דוגמא נוספת,

תינוק שרוצה לשחק בצעצוע ואנחנו מושיבים אותו על מנת שיוכל לשחק, נמצא במצב סטטי ותקוע במנח הישיבה.

הוא לא יודע כיצד להיכנס לישיבה, כיצד לצאת ממנה, הוא נמצא במצב סטטי, התינוק "תקוע" במנח בלי יכולת לצאת או להיכנס ממנו.

כאש מלמדים את התינוק להיכנס לישיבה ולצאת ממנה הוא יהיה עצמאי הרבה יותר, פועל לפי הרצונות שלו ולא יהיה צריך עזרה שלנו על מנת להתנייד במרחב ולא להיות במצב סטטי בישיבה.

וזה כלל חשוב בכל שלב התפתחותי, ללמד את הדרך, ללוות את התהליך, ולא לקבוע לתינוק עובדה על המנח בו הוא "צריך" להיות.

יש לנו כאן תפקיד והתפקיד שלנו כהורים הוא להיות עם היד על הדופק על התפתחות התינוק שלנו, לדאוג לסביבה מותאמת ונכונה, לעזור לו לקדם את עצמו בסולם ההתפתחות בהתאם לגילו.

אז, תפקחו עין, תנו להם ללמוד לעשות את הדברים תוך שאתם יוצרים להם סביבה תואמת התפתחות ומלווים את התהליך.

במידה ואתם רואים התקדמות או כניסה לשלב מסויים, תוכלו לעזור ולתת את הפוש הזה להצלחה.

לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי.

אלא בזמן.

עדי - בייבי שירי - מלווה התפתחותית.

ליצירת קשר עם עדי בטלפון: 052-6409087