מה זה מנשא פיזיולוגי לתינוק

 

אז למה מתכוונים כשאומרים מנשא פיזיולוגי?

מנשא פיזיולוגי צריך להתאים לפיזיולוגיה של הורים בעלי מבנה גוף שונה, ולפיזיולוגיה המשתנה תדיר של התינוק. ישנם מנשאים שמתאימים לשלב מסוים בהתפתחות התינוק וישנם כאלה שמתאימים מגיל לידה ועד שלא צריך יותר מנשא.

חשוב לציין כי גם במנשא לתינוק שמוגדר כמנשא פיזיולוגי ניתן לשאת בתנוחה לא פיזיולוגית, לתינוק או להורה.

כלומר, מעבר למבנה ולפוטנציאל של המנשא, נשיאה פיזיולוגית מושפעת מהאופן בו אנחנו מכווננים את המנשא ומתנוחת הנשיאה.

 

התאמה לפיזיולוגיה של התינוק

כשבוחנים אם מנשא הוא פיזיולוגי  נתייחס ראשית לפיזיולוגיה של התינוק:

 

 

התמיכה חשובה במיוחד לתינוק שנולד, שאין לו יכולת להחזיק באופן יציב את ראשו ,אך רצויה גם לתינוק גדול יותר, למצב בו הוא נרדם או רק "מנקר" במנשא.

יחד עם זאת, במנשא פיזיולוגי, חשוב שבזמן ערות או לקראת ההרדמות, התמיכה לא תגביל את תנועת הראש ותאפשר לתינוק לזקוף את הראש ולסובבו מצד לצד.

מנשא אשר מצמיד את כתפי התינוק להורה, מקשה על הזקיפה והתנועה של הראש ומאלץ את התינוק לכופף את ראשו לאחור כחלופה.

יש לשים לב שראש התינוק לא יהיה שמוט קדימה באופן שסנטרו מוצמד לחזהו מאחר ותנוחה זו עלולה לגרום לחסימת דרכי האוויר של התינוק וכתוצאה מכך, לא עלינו, לחנק.

 

זהו הפרמטר הנפוץ ביותר בשיח על מנשא פיזיולוגי. בדור הישן של המנשאים ולרוב גם בתנוחת נשיאה קידמית בה התינוק נישא כשגבו להורה (פנים החוצה), התינוק נראה תלוי כשרגליו משתלשלות מטה בדומה לתלייה במצנח.

לפי המכון הבינלאומי לדיספלסיה של מפרק הירך (IHDI), למרות שדיספלסיה (מצב בו נוצרת פריקה או תת פריקה) של מפרק הירך היא מולדת, ולמרות שלא קיים מחקר המצביע על קשר בין נשיאה במנשא לתינוק כאשר רגלי התינוק משתלשלות מטה, לעליה בסיכוי לדיספלסיה*, מומלץ כיום לשאת את התינוק כשרגליו מכופפות ומפושקות בזווית שמומלצת להתפתחות תקינה של מפרק הירך.

במבט אחורי על התינוק במנשא מנח זה נראה כמו האות M (ראו איור), כאשר בירכי התינוק בגובה הישבן שלו או גבוהות ממנו והשוקיים מקופלות מטה.

 

ישנה תפישה כי בחודשים הראשונים, בדומה למנח ברחם, מנשא פיזיולוגי צריך להיות כזה ששומר על מצב בו גב התינוק עגול בזמן הנשיאה, וזאת לפחות עד השלב בו התינוק לקראת ביסוס הישיבה, סביב גיל חצי שנה.

אך למעשה, בהמשך לנושא התמיכה בראש ובצוואר, במנשא פיזיולוגי המטרה היא לספק תמיכה לגב התינוק באופן שהצוואר והראש יוכלו להיות בקו המשכי לעמוד השידרה, מבלי שתיווצר שקיעה של התינוק לתוך המנשא כשהסנטר מוצמד לחזה, וללא קריסה של עמוד השידרה לאחד הצדדים.

 

היכולת של התינוק להביא את ידיו למרכז הגוף ולהשתמש בהן חשובה ברמה ההתפתחותית.

במנשאים מסוימים נוכל לראות תינוקות נישאים במנשא כאשר ידיהם מנוטרלות מאחר והן מושחלות לצדדים בפתחים יעודיים.

מנשא פיזיולוגי מאפשר לשאת את התינוק באופן שהוא יכול להביא את ידיו למרכז הגוף ולהשתמש בהן (לשים יד בפה, להושיט יד לאמא וכד').

 

 

תנוחות נשיאה ופיזיולוגיה

ריבוי תנוחות לא מצביע על מנשא איכותי יותר ובוודאי שלא על כך שהמנשא פיזיולוגי.

מרכז הכובד שלנו הוא בגובה הטבור ולכן מנשא לתינוק שמאפשר נשיאה צמודה וגבוהה, ומנח בו גוף התינוק חובק את גוף ההורה (רצוי בפישוק) הוא מנשא פיזיולוגי יותר.

 

תנוחת העירסול היתה פופולרית לשימוש עם ניו בורן במנשא בד. כיום התנחה פחות מומלצת מאחר ובתנוחה זו יש פוטנציאל גבוה לשקיעה של התינוק בתוך המנשא ולמצב שעלול לחסום את דרכי האוויר שלו.

במידה ובכל זאת נושאים בעירסול, יש להקפיד הקפדה יתרה על מנשא מתוח היטב, פנים גלויות ושראש התינוק יהיה בהמשך ישר לגב.

 

תנוחה זו אפשרית בכל מנשאי הבד ומנשאי הילקוט ומתאימה לשימוש מיד לאחר הלידה במידה והמנשא מותאם לתמוך בתינוק בגיל זה.

נשיא קידמית מומלצת לתינוקות אשר יש צורך בקשר עין תמידי עימם, בין אם מאחר והם צעירים מאוד ובין אם הם במצב ריגשי או פיזי שדורש יותר תשומת לב (חולים, מצוברחים). לחלוקת משקל טובה בנשיאה קידמית עם תינוק צעיר, רצוי שנגיע לתת לו נשיקה על המצח.

 

תנוחה זו פופולרית מאוד בעולם המערבי אך היא בעייתית מבחינה פיזיולוגית הן לתינוק והן להורה.

לתינוק התנוחה אינה מספקת תמיכת ראש ולעיתים אינה תומכת בתנוחת M המומלצת למפרק האגן או גורמת להקשתה של גב התינוק בכיוון הפוך לקשת הטבעית שלו.

בנוסף, יש הטוענים כי בתנוחה זו התינוק נחשף לגירוי יתר מהסביבה, ללא יכולה סינון.

בראי ההורה, התנוחה יוצרת עומס רב על גב ההורה מאחר והיא מרחיקה את מרכז הכובד של התינוק מזה של ההורה וממקמת את התינוק נמוך מידי בכדי למנוע הסתרה. מאחר וזוהי תנוחה שפחות מומלצת מבחינה פיזיולוגית, מומלץ לשאת בה נשיאות קצרות בלבד ולהתחיל רק סביב גיל 4-6 חודשים, בהתאם להוראות היצרן.

 

נשיאת צד מפנה חלקית את חזית הגוף לעשייה, אך היא מתאימה לתינוקות אשר נושאים היטב את גופם. התנוחה אינה פיזיולוגית להורה בשל היותה א-סימטרית ועל כן מתאימה לנשיאות קצרות בלבד.

 

תנוחה זו היתה נהוגה מאז ומעולם ולא בכדי. היא מאפשרת לתינוק סקרן לחוות את היומיום ביחד ובאמצעות ההורה והיא אידאלית להורה מבחינה פיזיולוגית ככל שזמני הנשיאה מתארכים או משקל התינוק עולה.

נשיאה על הגב מפנה את חזית הגוף שלנו לביצוע מטלות ביתיות בנוחות, מאפשרת לתת תשומת לב לאחים נוספים במשפחה ולעיתים אף בטוחה יותר מנשיאה קידמית, כשפני השטח לא פנויים או ישרים ובשימוש במדרגות.

במנשא פיזיולוגי אשר מיועד לתינוקות כבדים, חייב להיות מענה קל לנשיאה צמודה וגבוהה על הגב. השלב בו ניתן להתחיל לשאת את התינוק על הגב תלוי בגובה בו ניתן לשאת את התינוק במנשא ובמידת התמיכה שהמנשא מספק לתינוק. שימו לב להוראות היצרן בנושא. 

 

 

יש להבדיל בין רצועות שמאזנות ועוזרות לשלוט בחלוקת משקל התינוק על ההורה, לבין ריפודים וכריות אשר יוצרים ריכוך בנקודות לחץ מסויימות או מספקים מגע בנקודות שנוטות לכאוב.

לדוגמא, כרית שמשחילים על חגורת המותן נוגעת באזור הגב התחתון, אבל לא תעזור לחלוקת משקל טובה יותר אשר תמנע את הכאב באזור הגב התחתון או במרכז הגב. הכרית מספקת מענה לסימפטום ולא לבעיה.

מנשא פיזיולוגי הוא כזה שהמבנה ומערכת הרצועות שלו מאפשרים חלוקה טובה של משקל התינוק על גוף ההורה, ואשר לא גורם לכאב בזמן ולאחר השימוש.

 

מנשא פיזיולוגי - "אין חיה כזאת"

ונסיים בדיוק קטן- בעוד השימוש הנפוץ ברשת הוא במונח מנשא פיזיולוגי, למעשה, מאחר ומנשא הוא מוצר ולא גוף חי, יש לומר מנשא ארגונומי ולא מנשא פיזיולוגי.

ארגונומיה עוסקת בממשק אדם-מוצר, ומלבד ההתאמה של המוצר לגוף האדם, היא כוללת גם את תיפעול המוצר ע"י האדם, ואת תיפקוד המוצר בתנועה ובסיטואציות שונות.

במקרה שלנו מדובר בממשק של מוצר אחד בו משתמשים בעת ובעונה אחת שני בני אדם בעלי מידה ומבנה שונים ומשתנים. עניין מאתגר לכל הדעות...

לסיכום, מנשא ארגונומי הוא מנשא לתינוק שמאפשר כיוונון והתאמה לפיזיולוגיה המשתנה של התינוק ולפיזיולוגיה של הורים שונים.

וחשוב לא פחות, מנשא "ארגונומי" הוא קל לתיפעול בתנוחות השונות ובמצבים שונים כמו לבישה, הורדה, העברה לנושא אחר, הנקה עם המנשא ונשיאה של תינוק עם צרכים שונים.

 

* בישראל מתבצע איבחון לדיספלסיה של מפרק הירך כחלק משיגרת בדיקות ההתפתחות של התינוק, ואחוז גבוה של תינוקות אף עובר בדיקת אולטרסאונד מפרקי ירך סביב גיל שישה שבועות. לכן מרבית ההורים יודעים אם התינוק שלהם נמצא בקבוצת סיכון לדיספלסיה.

 

הכותבת: גלית גלבוע, מעצבת מוצר בוגרת בצלאל, בעלת ניסיון של 15 שנה בשוק הבינלאומי בתחום המנשאים וארגונומיה. בעלת תואר שני בעיצוב וחדשנות. אחת ממפתחות מנשא קוקוצ'ו ומייסדת החברה.