כיצד מזהים את ימי הביוץ והפוריות

ביוץ הינו שלב יציאת הביצית מהשחלה.  לאחר יציאתה של הביצית היא נקלטת בחצוצרה ומוכנה להפריה.  זהו פרק הזמן שבו,  אם האישה תקיים יחסים, יש את הסיכויים הגבוהים ביותר להיכנס להריון.

ניתן להעריך את מועד הביוץ אצל נשים שהמחזורים שלהן סדירים. אצל אישה שהמחזור שלה מופיע כל 28 יום, הביוץ מתרחש ביום ה-14.

אישה שהמחזור שלה נמשך 35 יום (מחזור = cycle, קרי משך הזמן בין דמם ווסתי אחד לזה שבא אחריו) הביוץ מתרחש 14 יום לפני המחזור הבא, קרי ביום ה-21 למחזור.

במידה ומתכננים הריון ההמלצה היא לקיים יחסים סביב מועד הביוץ, החל מיומיים-שלושה לפני הביוץ.

יחד עם זאת, עקב השונות הגדולה ממחזור למחזור, הסתמכות על ספירת הימים לקביעת מועד הביוץ עלולה לפספס ולא לזהות את הביוץ באופן מהימן.

לשם זיהוי מדויק יותר של מועד הביוץ קיימות מספר שיטות פשוטות בהן ניתן להיעזר, כדוגמת מדידת חום השחר, בדיקת ריר המופרש מהנרתיק, ערכות ביוץ ביתיות ומעקב זקיקים באולטראסאונד (עם או ללא בדיקות דם הורמונליות).

יש למדוד מתחילת המחזור מדי בוקר את חום הגוף. המדידה צריכה להתבצע מיד לאחר היקיצה.  בדרך כלל חום הגוף עולה בכחצי מעלה צלזיוס לאחר הביוץ, כתוצאה של עליית הפרוגסטרון.

בדיקת חום השחר  יכולה לסייע בזיהוי הביוץ , אבל בדרך כלל רק בדיעבד, כלומר אחרי שהביוץ כבר התרחש.  חשוב לזכור שסיכויי ההפריה לאחר שכבר היה ביוץ הינם נמוכים יחסית.  על מנת להשיג הריון עדיף דווקא לזהות את הימים שקודמים לביוץ.  השיטה גם לא תמיד מהימנה, כיוון שעליית חום יכולה להתרחש מסיבה אחרת, כמו מחלה, ולהתפרש באופן מוטעה כביוץ. 

למדידת חום השחר יש גם יתרון, היות והיא יכולה לסייע לנשים עם מחזור וסת לא סדיר לבדוק לעצמן האם הן מבייצות.  מדובר בשיטה פשוטה וזולה,  אך יעילותה מוגבלת.

ערכות ביוץ נמכרות ללא מרשם רופא . השימוש פשוט ודומה לערכות הביתיות לבדיקת הריון.  בהתקרב מועד הביוץ המשוער על האישה לבצע את בדיקה, עדיף בשעות הערב.  כאשר מופיע הקו שמסמן עליה בהפרשת ה-LH -  ניתן להניח שהביוץ יתרחש כעבור כיממה (24-36 שעות).

ערכות הביוץ אמינות,  הן בבדיקות מעבדה והן בשימוש עצמי של הנשים.  הן נוחות לשימוש. אולם במקרים בהם המחזור לא סדיר זה יכול להיות קשה לזהות בעזרתן את הביוץ. אם המחזורים  סדירים -  תאריך הביוץ קל יותר לזיהוי. 

בעזרת האולטראסאונד אפשר לבצע מעקב זקיקים.  הרופא עוקב אחר התפתחות הזקיקים בשחלה ומזהה  את הזקיק המוביל שהולך וגדל עד אשר הוא נעלם,  משמע – התרחש ביוץ.  נוזל בכמות קטנה באגן מחזק את האבחנה שכנראה היה ביוץ. מדובר בשיטה אמינה. אם מצרפים לה בדיקות הורמונליות, ניתן לזהות את התקרבות הביוץ באופן יותר מדויק. כאשר נמדד ערך גבוה של פרוגסטרון, הרי שזאת אינדיקציה וודאית לכך שהביוץ כבר התרחש.

מתבצעות בשעות (נבדקות רמות של אסטרדיול, פרוגסטרון, ולעיתים גם LH). בעזרת הבדיקות ניתן להעריך בסבירות גבוהה מתי צפוי הביוץ על סמך עליה ברמות LH, ובהמשך לקבוע שהביוץ אכן התרחש,  ע"י בדיקת רמות הפרוגסטרון בדם  כשבוע לאחר המועד הביוץ המשוער. 

יש סימנים נוספים, אך פחות יעילים ופחות שימושיים לזיהוי עצמי של מועד הביוץ, כדוגמת הריר המופרש מצוואר הרחם, שינוי אופיין של ההפרשות הווגינליות ומיקום צוואר הרחם. זה נותן אינדיקציה עקיפה לתחילתו של הביוץ, כאשר סמוך לביוץ הריר הופך לנוזלי יותר,  צלול יחסית ובעל יכולת הימתחות בין האצבעות,  עקב עלייה ברמת האסטרוגן לפני הביוץ.  ביום הביוץ ההפרשה תהיה שופעת ונמתחת ביותר,  כאשר לאחריו כמות ההפרשה יורדת והיא הופכת להיות פחות צלולה. השיטה לא ממש אמינה, ולא ניתן להסתמך רק עליה לקביעת מועד הביוץ. כמו כן היא גם דורשת התעסקות בהפרשות, ולכן לא כל כך נוחה.

הכר את המומחה: דר' משה רויבורט - מומחה  לגינקולוגיה ופריון.

לאתר של ד"ר רויבורט:

לעמוד הפייסבוק של של ד"ר רויבורט: