מיניות אחרי לידה

לידת ילד נחשבת לאחד האירועים המרגשים והמשמעותיים ביותר בחייה של אישה.

רבים רואים, ובצדק, בחוויית הלידה את פסגת הנשיות.

אך למרבה הפרדוקס, דווקא האירוע המעצים כל כך מבחינה נשית עלול לעיתים קרובות לגרום לפגיעה משמעותית במיניות הנשית, בדימוי הגוף של האישה ובזוגיות שלה.

לא מעטות המטופלות שמגיעות לקליניקה שלי סמוך לתקופה זו ומתלוננות על כך שאינן מרגישות "אישה".

הן אימהות מסורות לילדיהן, אולם הן חשות חוסר חשק מיני, והמיניות והזוגיות שבחייהן נדחקות הצידה.

הסיבות הברורות ביותר לפגיעה במיניות הנשית לאחר לידה הן הסיבות הפיזיולוגיות.

היריון ולידה הן חוויות מתישות שמשאירות את חותמן על הגוף.

הנרתיק עובר טראומה, גם במקרה של לידה וגינלית ללא קרעים או חתכים, אך על אחת כמה וכמה במקרה של לידה טראומטית יותר עם תפרים או פגיעה כתוצאה מלידה מכשירנית.

בין אם מדובר בלידה וגינלית או קיסרית, האישה לעיתים קרובות מסיימת את התהליך כשהיא כאובה, לעיתים מצולקת, לעיתים מתמודדת עם תופעות לוואי כגון בריחת שתן.

כל אלה גורמים באופן טבעי לחשש מפני כאבים בזמן קיום יחסים ולעיתים, במיוחד בהיעדר טיפול מתאים, גם לכאבים ממשיים. 

בנוסף, טיפול בתינוק שזה עתה נולד זו משימה תובענית ביותר מבחינה פיזית, ואליה מצטרפת עייפות רבה שנמשכת לעיתים חודשים רבים לאחר הלידה.

אמנם בפירמידת הצרכים של מאסלו מופיעים שינה ויחסי מין ביחד בקבוצת הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, אולם במציאות, רוב הנשים יתעדפו כמעט תמיד שינה על פני יחסי מין.

בוודאי אם יחסי המין מלכתחילה מלווים בחשש מפני כאב או בכאב ממש.

הירידה ברמות ההורמונים לאחר לידה, במיוחד ברמות האסטרוגן, משפיעה בצורה אכזרית על גופה של אישה: היא גורמת ליובש והיעדר גמישות בנרתיק ובעור, לקשיי שינה, ולפגיעה במצב הרוח, אותו דכדוך מפורסם לאחר לידה ("בייבי בלוז").

אם האישה מניקה, מופרש בגופה הורמון בשם פרולקטין שמביא לייצור חלב אולם במקביל גם גורם לחוסר חשק מיני אצל האישה ומביא ליובש וגינלי שעלול להוביל לכאבים בזמן קיום יחסים.

בנוכחות רמות גבוהות של פרולקטין האורגזמה חזקה פחות וקשה יותר להשגה.

במילים פשוטות – גם ללא כאבים בזמן קיום יחסים, לאחר לידה גופה של האישה עושה שביכולתו כדי למנוע ממנה לרצות לקיים יחסי מין, במשך כמה חודשים לפחות.

ההפיכה לאם אינה תהליך פשוט עבור נשים רבות. התינוק הופך להיות מרכז עולמה של האישה, גוזל את כל זמנה ו"משעבד" אותה אליו ולצרכיו.

עבור אישה שהייתה רגילה להיות עצמאית וחופשיה וניהלה חיים עשירים ומלאים לפני הפיכתה לאם, עלול מצב זה להביא לרגשות של טינה כלפי התינוק או בעיקר בן הזוג שיוצא לו לשגרת חייו ומשאיר אותה "כלואה" לבד בבית.

חלק מהנשים מתקשות להתמודד עם גודל האחריות החדשה שהוטלה עליהן לפתע ומפתחות חרדות או דאגות.

כמו כן, לאחר ההיריון נשים רבות חשות שדימוי הגוף שלהן נפגע: אישה עלולה לסבול ממשקל עודף שקשה להיפרד ממנו, מסימני מתיחה או מצלקות שיהיה עליה ללמוד לקבל או לטפל בהן במידת האפשר. הגוף הופך להיות פונקציונלי ותו לא: לטפל בתינוק, להניק וכן הלאה.

המשבר והפגיעה בדימוי הגוף משפיעים הן על מצב הרוח והן על החשק המיני, שהרי מי רוצה לקיים יחסי מין אם היא לא מרגישה מושכת? ומי יכולה להרגיש מושכת כשהיא מנותקת מגופה, שמוקדש כעת כל-כולו לצרכיו של יצור אחר?

בזוגיות, הגבר מרגיש לעיתים קרובות מודר מדיאדת האם-תינוק ונוטה להתרחק.

הגבר מרגיש זר בביתו ומוצף מנוכחותן של נשים בו או מהשיח ה"נשי" וה"תינוקי" ששולט בבית.

אם הרך הנולד הוא בן, הגבר לעיתים חווה אותו בתור יריב שגזל ממנו את אשתו "ניכס לעצמו" את שדיה ואף ישן בין שני בני-הזוג במיטה.

גברים שרגילים לבת הזוג "מפנקת", מוצאים את עצמם לפתע זנוחים. בת הזוג החושנית והמינית שלהם הופכת להיות אמא, עם כל המשתמע מכך, והם לא נמצאים יותר במרכז העניינים.

גברים כאלו עלולים לעיתים אפילו לבגוד כדי להרגיש שוב נחשקים ומעניינים בעיני אישה אחרת.

מה אפשר אם כן לעשות כדי לשפר את המיניות הנשית לאחר לידה? 

בפן הפיזי אני ממליץ לכל אישה, לאחר כל סוג של לידה, לקבוע תור לפיזיותרפיסטית מומחית לשיקום רצפת אגן מיד לאחר סיום תקופת משכב הלידה.

בטיפול אפשר להעריך את מצב הנרתיק, להגמיש אזורים של תפרים וצלקות, לחזק את השרירים ובאופן כללי ללמוד להכיר שוב את אזור הנרתיק לאחר חווית הלידה ובכך למנוע כאבים ולהפיג חששות.

משאר הבחינות, המפתח הוא במודעות. אחת הסיבות לקשיים בתקופה שלאחר הלידה היא שהשינויים הרבים מפתיעים את בני הזוג בעוצמתם ומהותם מתבררת להם רק לאחר שמופיע משבר.

בני זוג שמוכנים ומודעים למה שמצפה להם יכולים לצלוח טוב יותר את האתגרים שמציבה בפניהם תקופה לא פשוטה זו.

אני מדריך את הזוגות בטיפולי לארגן כבר מההתחלה עזרה שתיתן לשני בני הזוג כמה שעות לעצמם יחד כדי שיוכלו לשכוח את היותם הורים ולהתרכז בזוגיות שלהם, וכן לאפשר לבת הזוג להתאוורר בנפרד, לחזור לפעילות גופנית, לפגוש חברות, לקנות בגדים, וכן הלאה כדי לשקם את מצבה הנפשי ואת דימוי הגוף שלה.

אני ממליץ לחלוק בנטל הקימה בלילות והטיפול בתינוק באופן כללי, הן כדי להקל על האישה והן כדי לחזק את הקשר של האב לתינוק.

בפן המיני אני מנחה את כל הזוגות, בין אם האישה מניקה ובין אם לא, להשתמש בחומר סיכה במהלך החדירה לפחות במשך 3-4 חודשים לאחר הלידה, כדי להתגבר על ההשפעות ההורמונליות של הלידה.

במקרה של כאבים בזמן קיום יחסים שנמשכים מעבר לכמה ניסיונות חדירה לאחר הלידה או כאבים עזים שלא מאפשרים חדירה, כמו גם במקרה של מצב נפשי ירוד, בכי ממושך, דיכאון או כעסים שמופנים כלפי בן הזוג או כלפי התינוק כדאי לפנות לרופא סקסולוג.

הכר את המומחה: ד"ר דניאל דריי, הוא רופא סקסולוג, מטפל זוגי ומיני.