התמודדות עם הפלה טבעית

הסיפור שלי מתחיל אחרי 2 הריונות ולידות רגילים לחלוטין. בהריון השלישי בשבוע 20 להריון הגעתי לבדיקת מי שפיר, שבוצעה רק ליתר בטחון, הכל היה תקין עד אותו הרגע.

בזמן ההכנה לבדיקה נפתח מצג האולטרסאונד והתמונה הייתה קפואה, העובר לא זז – "אני מצטער" אמר הפרופסור. את תחושת האובדן הקשה שהרגשתי באותו הרגע ולמעשה ארגיש כל חיי, רק אישה שעברה הפלה על בשרה תוכל להבין.

אחרי הריון בסיכון, בו טופלתי ע"י תרופות לדילול הדם ואחרי הרבה בדיקות, נולדה בלידה תקינה ילדה מקסימה ובריאה. ואחריה הגיע עוד הריון וגם עוד הפלה, שלא הייתה קלה יותר מהראשונה, ואפילו ההפך, וגם עוד הריון ועוד לידה של תינוק בריא ומקסים.

ביחד עם כל אלו הרבה סטרס, מתח, קשיים, פחדים וחששות. 

קשה לתאר עד כמה ההרגשה קשה, אבל מה שבטוח זה שלא משנה באיזה סטטוס האישה – אם יש לה ילדים בבית, באיזה שבוע בהריון ההפלה מתרחשת, אם מתבצעת גרידה או שהיא נאלצת ללדת בלידה שקטה – בכל מצב מדובר באובדן גדול, אבל ופוסט טראומה.

1 לכל 6 הריונות, לרוב בטרימסטר ראשון להריון.

בשבוע 6 יש 15% סיכויים להפלה, בשבוע 12 כ-3% סיכויים להפלה, והסיכויים הולכים ויורדים ככל שההריון מתקדם, במידה ומדובר בהריון תקין ללא בעיות.

שתי ההפלות שלי התרחשו בשבוע 20, שבוע גבולי להחלטה בין גרידה ללידה שקטה.

למזלי העוברים היו קטנים יחסית ולכן אפשר היה לבצע גרידה, שאפשר בעדינות להגיד שהיא ה"פחות גרועה" מבין שתי האופציות – הרע במיעוטו.

גרידה: גרידה היא סוג של ניתוח, פעולה כירורגית. גרידה מתבצעת עד שבוע 22, ובמקרים מסוימים גם מעט לאחר מכן, אך היא קלה יותר אם מבצעים אותה בשליש הראשון של ההריון.
לכאורה מדובר בפעולה קצרה ו"לא מכאיבה" – נכנסים, אחרי מספר דקות מוציאים את העובר המת והאישה יוצאת להתאוששות, אבל הקושי הוא לא התהליך עצמו אלא הגוף והנפש שצריכים לשאת את האבל והאובדן לאחר מכן. בנוסף נדרשת הכנה לא נעימה של הרחבת צוואר הרחם, ובשלבים מתקדמים של ההריון מדובר בתהליך של יום עד יומיים.

לידה שקטה: הפסקת הריון בשבועות 23 והלאה מתבצעת בתהליך של "לידה שקטה". לידה שקטה יכולה להתחיל ללא כל התערבות או ב"השראה" ע"י התערבות יזומה.

אחרי גרידה או לידה שקטה הגוף "יתנהג" כמו אחרי לידה. מבחינה פיזית יכולים להיות כאבים של התכווצות הרחם והיווצרות חלב בשדיים.
מבחינה נפשית, איבוד התינוק ושינויים הורמונליים בגוף יוצרים מגוון תחושות ורגשות קשים, אין דרך לייפות את זה – תחושת אובדן, בכי רב, תחושת אשמה, חרדה, עצב עמוק ודכאון אחרי לידה, שיכול בהחלט להתרחש גם אחרי הפלה, תהיות ושאלות קשות לגבי מקום ואופן קבורתו.

הימים הראשונים שאחרי מאופיינים בסערת רגשות עם תחושה מבלבלת – מצד אחד את אחרי לידה, יש נפילה של הורמונים בגוף, הגוף והנפש מצפים לאחוז תינוק קטן, ומצד שני אין תינוק – זה דיסוננס נוראי.

את תחווי הרבה בכי שאופייני גם ללידה רגילה, רק שבלידה רגילה יש תינוק להתנחם בו, בגדים חדשים, ריח של תינוק, חיבור עם התינוק החדש שלך וכל מה ש"אמור" להיות אחרי הריון ובמקרה של הפלה יש הרבה בדידות, שקט ובכי.

יכול להיות שתרגישי אשמה, כעס, קושי בהתמודדות מול הסביבה, תחנונים לאלוהים, קושי עם דברים ספציפיים – כמו מקומות שמזכירים לך את ההריון או את ההפלה, שירים ברדיו – כל דבר שמעורר את המחשבות על ההריון והאובדן - ובתור התחלה, הגולה תעמוד בגרון וסביר שכל דבר יהווה טריגר לתגובות פיזיולוגיות ונפשיות לא נעימות כמו בכי, חרדה, לחץ והזעה.

בכל מערכת יחסים הפלה תשפיע באופן אחר, בדיוק כמו שלידה משפיעה באופן שונה על כל אישה ובן זוגה ועל מערכת היחסים. לשני בני הזוג קשה וכל אחד מתמודד עם זה בדרך שלו, יש מי שנלחץ ויש מי שמפנים, ולא תמיד בני הזוג מסונכרנים. ההכלה בין בני הזוג חשובה.

חשוב שהאישה תבין שהאבל הוא לא רק שלה, ומצד שני, על בן הזוג להבין שההתמודדות של האישה שונה, כי התינוק בכל זאת היה בתוך הבטן שלה, ואצלה בנוסף לקושי הנפשי יש גם קושי פיזי של גוף בשינויים הורמונליים עם כמיהה לחיבוק והנקה של תינוק בריא. 

חשוב לדעת, כי מעבר לקונפליקט סביב האבל והאובדן בתוך הזוגיות, יש גם עניין כלכלי שלא מקל – שירותים רבים כלולים בסל הבריאות רק אם האישה עברה 3 הפלות ומעלה ובהריונות הבאים רק אם ההריון הוגדר בסיכון גבוה.

נשים רבות פונות אליי ואומרות שבן הזוג לא מבין, שהוא רוצה להרים ידיים ואומר שהבריאות שלהן חשובה יותר מילד נוסף, והן לעומת זאת רק רוצות תינוק ולהמשיך בניסיונות על אף הקושי הנפשי, הגופני והכלכלי. 

ההתמודדות עם הזוגיות עלולה להכניס מתח רב והמסר שלי לבעל בעיקר בימים הראשונים זה להיות שם בשבילה, היא פצועה ומדממת וזה הזמן להקשיב ולהכיל, בלי החלטות מכריעות והצהרות מיותרות כמו "למה אנחנו צריכים את זה".

אחת ההתמודדויות הקשות ביותר הן עם הסביבה. 

לחזור הביתה עם בטן שמנה של הריון, אבל בלי הריון ובלי תינוק בריא בידיים, ואז להתחיל לספר לכל הסביבה שציפתה והתרגשה ביחד איתך לקראת הלידה זה לא פשוט בכמה רמות.

עדכון הסביבה קשה וכולל אנשים קרובים כמו ילדים שהיו לפני, הורים, אחיות ואחיות, סבים וסבתות, משפחה נוספת, חברים וחברות וגם מעגלים רחוקים יותר שכבר לא יכלו שלא לראות שאת בהריון כמו בעבודה.

התגובות של הסביבה לא מקלות על העניין – משפטים כמו "לא נורא, העיקר שיש לך ילדות בריאות בבית" או "מה שצריך לקרות קורה", שאלות שמקשות ומבטים מרחמים שמוסיפים מתח ועצבים.

אמנם אין באמת משהו נכון להגיד, ויש סבירות שלא משנה איך הסביבה תגיב זה יהיה מעצבן, אבל מה בכל זאת?

אני מציעה לסביבה הקרובה של האם שעברה כעת הפלה להיות שם בשבילה, להזדהות, להקשיב יותר ולדבר פחות, לשאול "מה אני יכולה לעשות כדי להקל עלייך?" או "איך אני יכולה לעזור לך?" במקום לייעץ ולנחם במשפטים ריקים. חשוב להבין שזה הרבה יותר קשה ממה שאתם יכולים לדמיין.

והעצה שלי עבורך, בהקשר של התמודדות עם האנשים שסביבך, היא לעטוף את עצמך באנשים מכילים שעושים לך טוב, להיות במקומות שעושים לך טוב, להתנחם בזרועות של אדם קרוב ולחשוב מה יעשה לך טוב ולתקשר את זה לסביבה שלך.

ההפלה היא פצע או צלקת שנשארים איתך, לתמיד.

כששואלים אותי כמה ילדים יש לי אני אומרת 4, אבל בלב אני אומרת לעצמי 6, כי יש לי 6 ילדים ומתוכם 2 מתו לפני הלידה. באופן אישי אחרי כל הפלה הייתה לי לידה מוצלחת, הקפתי את עצמי בסביבה חמה ועוטפת ודאגתי לעבד את הדברים בטיפול.

בטווח הארוך, אחד הדברים החשובים הוא טיפול מקצועי, כי החוויה הזו היא פוסט טראומה לכל דבר ועניין, ואם היא תשאר לא מדוברת הפצע יישאר פתוח ידמם כל הזמן.

חשוב לדעת, שאפילו אם יש סביבה מדהימה ומטפלים, יש דברים שיהוו תמיד טריגר לזכרון ובכי – שירים מסוימים ברדיו, חברות שיולדות באותו בית חולים ועוד.

מה בכל זאת אפשר לעשות אם קרה המקרה המצער הזה? חשוב להבין שזה לא מקרה שהיה ונגמר – היה תינוק, הוציאו אותו וזהו – ממש לא! זה יותר כמו רעידת אדמה חזקה או צונאמי עם אדוות ורעידות משנה. הפצע תמיד יישאר, אבל את יכולה לעזור לו להגליד מעט. זו תקופה קשה וחשוב שתעבדי את מה שעברת. אני ממליצה על הבאים:

אחד הדברים שאני מציעה זה למצוא פורום או קבוצה תומכת להפיג את הבדידות, להתנחם שזה לא קרה רק לך ולשמוע עצות ממי שעברה את זה ויכולה להבין מה את מרגישה ברגעים האלו.

בעשר שנים האחרונות מתקשרות אליי נשים, וחברות של נשים שעברו הפלה ושמעו עליי – כדי לדבר, לשתף ולשמוע. החלטתי לפתוח קבוצה לטיפול לנשים שעברו הפלה.

בקבוצה אני מביאה 16 שנה של ניסיון בטיפול בפסיכודרמה ואת העובדה שהייתי שם וחוויתי את החוויה בעצמי. 

הגר 052-3604836, או ליצור קשר במייל hagar@hagar-psychodrama.com

לאתר של הגר לחצי כאן!